פסק-דין בתיק ס"ע 2007-03-10

1.         עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגיש מר אחמד עבדאלעאל (להלן: "התובע"), תושב תרקומיא אשר בשליטת הרשות הפלסטינאית ובה ביקש לחייב את הנתבע בסכום של 39,688 ש"ח, כמפורט בכתב התביעה.

2.         בתביעה שהגיש התובע בחודש 3/2010, טען התובע כי החל לעבוד אצל הנתבע החל מחודש 10/2007 ועד לחודש 9/2009. יחסים אלה הסתיימו בפיטוריו של התובע על ידי הנתבע וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת.

            בנסיבות אלה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי חישוב המפורט בתביעה, בסכום של 5,318 ש"ח ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 4,400 ש"ח.

3.         בתביעה נטען עוד, כי הדיווח שהעביר הנתבע לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום המופיע בתלושי השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על סך של 220 ש"ח נטו לכל יום עבודה.

4.         כתוצאה מהדיווח החלקי והחסר, הפרשות הנתבע לפנסיה עבור התובע במסגרת שירות התעסוקה - הופרשו אף הן בחסר. לפיכך, התבקש בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע בגובה הפרש בין הסכום שהיה על הנתבע להעביר לשירות התעסוקה על חשבון זכויותיו לפנסיה, לסכום שהועבר בפועל.

            סך הכל ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר להבטחת זכויותיו לפנסיה בסכום של 5,708 ש"ח.

5.         לגרסת התובע, במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע, לא שילם הנתבע לתובע דמי חגים, תשלום עבור ימי חופשה, דמי כלכלה וקצובת הבראה. כן טען התובע, כי הנתבע לא סיפק לו מערכות ביגוד כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה וכן זכאי להפרשי שכר לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף הבנייה.

6.         אשר על כן מתבקש בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום עבור ימי חג בסך 4,400 ש"ח, דמי פדיון חופשה בסך 5,280 ש"ח, דמי כלכלה בסך של 3,336 ש"ח, דמי הבראה בסך 4,284 ש"ח, תשלום עבור ביגוד בסך של 1,600 ש"ח והפרשי שכר בסך של 5,362 ש"ח.

7.         בכתב ההגנה טען הנתבע, כי הינו קבלן לביצוע עבודות בתחום הבניין ובינו לבין התובע התקיימו יחסי עבודה כדין. הנתבע הוסיף וטען, כי התובע מעולם לא פוטר על ידו, אלא עזב למקום עבודה אחר לאחר שנטש את עבודתו אצל הנתבע. התובע לא רק שהתפטר, אלא שגם לא נתן לנתבע הודעה מוקדמת על פי חוק ולכן התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וכן יש לחייבו בפיצוי הנתבע בגין אי מתן הודעה מוקדמת כדין.

            זאת ועוד, הנתבע טען כי בתביעה על כל רכיביה אין ממש, שכן בכל חודש וחודשו קיבל התובע את ההפרשות לפנסיה בהתאם להוראות החוק, התובע ניצל את ימי החופשה שלו בתקופת החגים בהם לא עבד וקיבל את כל תשלומי החובה המגיעים לו על פי חוק. עוד הוסיף הנתבע, כי שילם לתובע את שכרו בהתאם לימי העבודה בהם עבד במהלך כל חודש בהתאם לשכר המינימום הנהוג במשק. לטענת הנתבע, תביעתו של התובע נגועה בחוסר תום לב ומהווה ניסיון לעשיית עושר שלא במשפט, שכן התובע טוען לזכויות סוציאליות שאינן מגיעות לו.

חומר הראיות

8.         מטעם התובע העיד התובע עצמו בלבד ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

גדר המחלוקת

9.         הצדדים חלקו ביניהם על הסוגיות הבאות:

א.         ימי העבודה של התובע, שכר היסוד של התובע וזכאותו להפרשי שכר.

ב.         זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

ג.          זכאותו של התובע לזכויות סוציאליות נוספות.

ימי העבודה ושכר היסוד של התובע

10.        בתביעה נטען כאמור כי הדיווח שהעביר הנתבע לשירות התעסוקה על הימים בהם עבד התובע מידי חודש, היה דיווח חלקי וחסר, שכן התובע עבד מידי חודש 20 יום לפחות, והתשלום בתלוש השכר אינו משקף כלל את המציאות, שכן שכרו היומי של התובע עמד על הסך של 220 ש"ח נטו לכל יום עבודה.